רפלקציה
בתחילת השנה החלטתי להציב לעצמי מטרה, לנסות להביא את עצמי לתוך התמונות שאני מצלמת ו.לכן, בפרוייקט הגמר היה לי חשוב להתמקד בנושא שאני אתחבר אליו ויהיה קשור אלי.
התחלתי לנסות לגבש את הרעיון ולמצוא את הדרך שבה אני אוכל להביע את עצמי בצורה הטובה ביותר ומיד לאחר שחשבתי על הרעיון של שילוב בין ציור לצילום התאהבתי בו וידעתי שזה הנושא שאותו אני רוצה לעשות
בהתחלה חחשתמי מאוד מלעשות את העבודה על נושא הבדידות בגלל שהוא נושא שלי מאוד קשה לדבר עליו
ולכן בגלל שהפרויקט כל כך קרוב אלי ונוגע בהרבה נקודות אשיות שלי, החלטתי לצלם אנשים קרובים אליי כמו חברות הטובות שלי שגם ירגישו בנוח להצטלם.
לאורך הצילומים הרגשתי בנוח לעבוד עם הדוגמניות והצלחתי בעזרתן להעביר את המסר שרציתי בכל תמונה. היה לי חשוב לגרום לדוגמנית להרגיש כמה שיותר בנוח בגלל שאני יודעת שלעוד הרבה נערים ונערות נושא הבדידות אינו תמיד נושא קל
בפרוייקט נתקלתי בקשיים טכניים מבחינת תאורה וזוויות, אך אני חושבת שהצלחתי להתגבר עליהם וללמוד מהם לפעמים הבאות
נהנתי ללמוד הרבה דברים חדשים בזמן העבודה על הפרוייקט כמו דרכי עיצוב ושיטוט ציור שונות ,בזכות הפרוייקט חקרתי יותר את נושא הבדידות וגילית עליו דברים חדשים ובנוסף כל פעם שיצא לי לספר על הפרוייקט לשי נחשפתי לסיפורים חדשים שקשורים לנושא הבדידות וההתמודדות עם בדידות
והיה לי את הזכות להיות אוזן קשבת להרבה אנשים וללמוד מהם עוד על החיים שלהם ועוד על ההתמודדות שלהם עם סיטואציות כאילו
לסיכום :אני מרגישה שעדיין קשה לי להסביר כמה הפרוייקט תרם לי בשנה הזו וכמה הוא השפיע עלי
אני מרגישה שההשפעות המדהימות שחוויות מהפרוייקט הזה עוד ישפיעו עלי המון להמשך החיים ולכן אני מאוד שמחה שיצא לי לעושת את הפרוייקט ולהעמיק בו בצורה הטובה ביותר עבורי
התמונה שלפי דעתי מייצגת את הפרוייקט לשי באופן מיטבי היא התמונה הזו
תמונה זו מראה בדיוק את הרעיון המרכזי שהלכתי איתו במהלך כל העבודה עם הפרוייקט
השילוב בין הבדידות לבין ההתמודדות עם הבדידות בעזרת הציור
ניתן לראות שרוב הציורים שציירתי בציור זה הם מאוד צבעונייםונותנים תחושה לא של חוסר ושל בדידות אלה שלמרות שהילדה נמצאת לבד(בודדה) ומסתכלת על האופק שם יש להקת ציפורים שעפות ביחד
יש מי שנמצא לידה והיא בעצם לא לבד ,תפקיד זה עושים הגלגלים המתנפחים שבתפיסה שלי מארחים לה חברה ואינם משאירים אותה לבד
